"מורה בינוני אומר, מורה טוב מסביר. מורה מעולה מדגים. מורה גדול מעורר השראה "
אני קם בבוקר היום.מבין ש-
1)חופש שלם עבר ולא התקדמתי כמעט לימודית
2)בקושי יצאתי עם החברים
3)פתחתי בלוג
מממממ טוב אז בשביל לנקות את המצפון לגבי סעיף 1-לקחתי קצת את החוברת מתטמתיקה עניתי פה ושם על שאלות,והצלחתי להגיש קצת יותר טוב עם עצמי,לא אינשטיין...אבל יותר טוב.
אני אדלג לסעיף שלוש כי שתיים מתחבר להמשך הסיפור...פתחתי בלוג...וואו...מי היה מאמין,ואני ממש מבסוט האמת,אתם ממש מפרגנים,כותבים תגובות שנותנות כוח,ועוצמה,נכון יש מקום לשיפור ברמת השיתוף והתגובות אבל אני מאמין שזה ישתפר...כי זה חשוב,ואני סוף סוף מרגיש חלק ממשהו גדול יותר.
טוב אז...סעיף 2-כל הקיץ התבטטתי לי בבית ואכלתי גפילטע,ותפוחי אדמה,אז חשבתי לעצמי.מספיק:)
לקחתי את הפלפון וכתבתי באיזה קבוצה מי בא לקבוע לתל אביב עיר הקודש,כמובן שכולם ייבשו...אבל בכוחות אחרונים לא וויתרתי ויצאנו חמישה חברים לתל אביב...דבר ראשון ירדנו בתל אביב,והלכנו לד"ר שקשוקה מקום יפה,אבל המחיר קצת פחות...קיצר המוכר ראה שאין לו פה עסק עם ביל גייטס ששפכתי חצאי שקלים על השולחן הוא בעצמו המליץ לנו על מקום אחר יותר זול,כולנו התפקענו מצחוק על המוכר הפראייר עד שהבנו שזה של אותם בעלים.אני מאמין שהוא גם צחק עלינו שם...בקיצור אכלנו היה נחמד,צילמתי קצת אומנותי הגענו לים,ושמעו,האנשים בתל אביב.יפים יותר.אין מה לעשות...אולי משתלם לגור שם...בקיצור היינו בים היה קר.יצאנו מהים.הלכנו קצת ביפו העתיקה באיזור באר המשאלות
שם מקום יפה!!,והנה אני מגיע לפואנטה...
שיחה ביני לבין חבר
וואי מחר לימודים...
אמרנו שלא מדברים על לימודים!
מה בתכלס מיכאל אתה לא מתגעגע ללימודים?
לא מתגעגע?...מממ לא חשבתי על זה...ואז צפו לי דברים.דברים שסוף סוף יש לי במה לשתף אותם.
טוב אז אני מיכאל,ואני בן 14...כמו שידוע ואני לומד בישיבה,רציתי לשתף אתכם בכמה דברים שקרו לי
בכיתה ח,המחנך שלי,הרב דיבר עם חבר שלי עלי,ואמר לו שיש לי בעיות נפשיות,לחבר שלי!!,אתם מבינים?!
אותו מורה אחרי איזה חודש דיבר עם אותו חבר לכיתה ואמר לו שאם יפסיק להסתובב איתי וינתק איתי קשר הוא יקבל מצוין בהתנהגות,כמובן שהחבר נלחץ ועבר מקום בשיעור,ואני קיבלתי התנהגות הכי גרוע והוא מצוין...
למה?
אני לא יודע.באמת שלא,הוא לא ידע עלי,אבל הוא היה נגדי כל כך אנטי,וטען שיש לי בעיות נפשיות...המחנך שלי!!,הדמות שאני אמור ללמוד ממנה ולהעריץ אותה,דמות שאמורה לחנך אותי שנאה אותי.טוב זה סתם היה בקטנה...זה גם לא היה על רקע הומופובי ככה שזה עוד בסדר
שנה עברה אני בכיתה ט שיעור תורה עם רב,מחנך אחר
היה שיעור מצוין,שקט בלי הפרעות,המורה לא הפריע לי ואני לא הפרעתי לו:)
ופתאום באמצע הציור שלי,אני שומע משכב זכר,כמובן שמיד קפצתי והקשבתי
"וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא. וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא (ויקרא י"ח, כ"ב-כ"ג).
מסתבר שהמחנך למד משהו מהפסוק הזה,ולמה לא להפיץ את זה לכל הכיתה,מסתבר שהרב ועוד הרבה אנשים לומדים מהקירבה בפסוק בין משכב בהמה למשכב זכר שהם דומים ושווים,ומשכב זכר אף גרוע יותר,הזדעזעתי.אני שווה לבהמה.הומואים שווים לבהמות לחייה הכי נחותה שמתפקדת רק על פי יצרים?,זה מה שהרב שלי חושב עלי.זה מה שהוא רוצה שכולם יחשבו.הומואים=בהמות,מיד יצאתי בצעקות בהמות?בגלל סמיכות בתורה?באמת?!אבל הייתי היחידי שזה כאב לו.וזה היה חשוד.מדי ככה שהייתי חייב להתיישב חזרה במקום ולעשות כאילו זה לא נוגע לי.אבל נפגעתי מבפנים,והייתי המום מהמחנך...בתגובה לזה...הוא החליט שזה הזמן לדבר על מצעד הגאווה הקרב ובא,ודעתו של הרב הדגול הייתה,שזה יום דפוק של אנשים שמתגאים בחסרונות שלהם,הייתי עמום רציתי לענות,לתקוף,אבל..שתקתי,הבטתי המום בכולם אבל לא קיבלתי מבט כזה בחזרה....בשלב הזה יצאתי לשירותים ובכיתי.
הומופוביה
שנאה.
כלפי.
מאיפה היא באה?
מבתי הספר ממערכות החינוך.זה מתחיל בזה שלהגיד למישהו יא הומו זה כבר לא בעיה...ולהגיד טמבל זה כן.זה ממשיך בזה,שמורים מלמדים הומופוביה בשיעורים,מנחילים שנאה,ללא כל סיבה,והתלמיד מבחינתו מקבל חומר קדוש מהרב הקדוש,והרב שורף על ידי זה תלמידים כאלה,זה מתבטא בחוסר דיבור על זה.כאילו אם נתעלם זה לא יהיה אצלינו.אז יש לי חדשות בשבילכם זה בכל כיתה!.איך אנחנו מצפים לקבל אהבה,חיבור והבנה,כשהמורים מנחילים הומופוביה...לדעתי השינוי צריך להתחיל שם.להתחיל בזה שצריך לבדוק שאם למורה יש מחשבות הומופוביות או שלא יתקבל או שישמור אותם אצלו,בדיוק כמו בחוק שאסור למורה לדבר על פוליטקה...
אז יודע מה,לא לא בא לי לחזור!,בסדר?!(מדמיין)
ברור שבא לי לחזור אחי!:)
י.
יותר טוב מתפילין של יד,אבל אין מה לעשות.זה התפקיד שאני צריך לשחק.התפילה מתחילה,ואני פותח את הסידור,עושה עצמי קורא כשבעצם אני חושב,על החיים ועל עצמי,ועל מי שאני,בקדושה עלו לי מחשבות לראש,מחשבות שלא צריכות להיכתב.עצמתי את עיני וניסיתי.בכוח להעלים אותם,זה לא עזר,החזן המשיך ואני צבטתי את עצמי,מרגיש מלא בושה מלא כאב.בסופו של דבר זה עבר כמו שבא.אבל זה תמיד בא.
